כלבנות טיפולית לילדים ונוער המתמודדים עם קשיים ריגשיים

| חרדה

ילדים ובני נוער רבים חווים דאגות ופחדים ממצבים יומיומיים שנראים לאחרים טבעיים ופשוטים. מבחנים בבית הספר, שיחות עם חברים, מצבים חברתיים, פרידה מההורים או מעברים חדשים עלולים להפוך למקור ללחץ משמעותי. החרדה מתבטאת לעיתים בסימנים גופניים כמו כאבי בטן או ראש, קשיי שינה, בכי, או בהימנעות ממצבים המעוררים חרדה.

במקום להשתתף ולהתנסות, ילדים ובני נוער חרדים נסוגים – והחוויה הופכת ממחזקת למשתקת ומגבילה.

| דיכאון ועצבות מתמשכת

החיוך נעלם, והעולם שאהבו פעם כבר לא מעניין. ילדים ובני נוער מרגישים עייפים, חסרי אנרגיה או חוסר חשק לבלות עם חברים, לעסוק בתחביבים או לצאת מהבית. לעיתים הם מדברים על עצמם בצורה שלילית, מתכנסים פנימה, או מרגישים ריקנות ותחושת חוסר תקווה. מה שהתחיל כיום רע הופך למצב מתמשך שמשפיע על כל תחומי החיים - לימודים, חברויות ותפקוד יומיומי. השגרה שהייתה אמורה למלא אותם שמחה הופכת למעמסה רגשית כבדה.

| כעס ואימפולסיביות

התגובה יוצאת במהירות, הרבה לפני שהספיקו לעצור ולחשוב. ילדים ובני נוער מתפרצים, צועקים, טורקים דלתות, מגיבים באלימות מילולית או פיזית, או מבטאים את הכעס ברשתות החברתיות. הכעס משתלט עליהם גם במצבים קטנים וחסרי חשיבות. מה שנועד להיות אינטראקציה פשוטה הופך לסערה רגשית שפוגעת בקשרים ומרחיקה אותם מהסביבה - מבני משפחה, חברים ומורים.

| קשיי ויסות רגשי

רגש קטן מתעצם במהירות והופך להצפה. ילדים ובני נוער עוברים משמחה גדולה לבכי או כעס ברגע אחד, או מתמוטטים רגשית ממצבים שנראים קלים. הם מתקשים להרגיע את עצמם - ילדים צריכים מבוגר שיאזן אותם, ובני נוער עשויים להתבודד, לנתק או להגיב בצורה קיצונית. תגובות אלו עלולות להפתיע את הסביבה, ליצור חיכוכים עם בני משפחה, ולהקשות על יצירת קשרים חברתיים ושמירה עליהם. במקום לחוות יציבות וביטחון, הם חווים טלטלה רגשית מתמדת שפוגעת בתחושת השליטה שלהם ומייצרת קושי יומיומי.

| קושי בדימוי עצמי ובביטחון עצמי

ילדים ובני נוער מרגישים "פחות טובים" לעומת אחרים. הם חוששים לנסות דברים חדשים, מבטלים את עצמם במהירות ומחפשים כל הזמן חיזוקים מבחוץ - מהורים, מורים, או דרך "לייקים" ותגובות ברשתות החברתיות. כל הערה או ביקורת נשמעות עבורם ככישלון אישי. הם משווים את עצמם באופן קבוע לחבריהם, לתמונות ברשתות החברתיות, ותמיד מוצאים את עצמם חסרים. החוויה היומיומית הופכת למאבק פנימי מתיש מול תחושת חוסר ערך, שמשפיעה על הביטחון בכיתה, בקבוצת החברים, בבית ועוד.

| תסכול וחוסר סבלנות

ילדים ובני נוער רוצים הכול כאן ועכשיו. הם מתקשים לחכות, מתעצבנים בקלות ומוותרים כשלא מצליחים מיד - בשיעורי בית, בלימוד כישורים חדשים, או בפתרון בעיות. כל מכשול קטן נראה כמו קיר גבוה מדי לטיפוס, וכל כישלון מרגיש סופי. הם מפספסים את ההבנה שתהליך הוא חלק מההצלחה, ושגיאות הן חלק טבעי מהלמידה והצמיחה. במקום ללמוד התמדה, גמישות נפשית ויכולת להתגבר על קשיים, הם נתקעים בתחושת אכזבה מתמדת שמונעת מהם להתקדם.

| עיבוד רגשי לקוי

הרגשות קיימים בעוצמה, אבל המילים לא מגיעות. ילדים ובני נוער מתקשים להסביר מה הם חשים, ומבטאים זאת בבכי, שתיקה, כעס, נסיגה לחדר, או התנתקות רגשית. בני נוער עשויים גם להימנע משיחות, להגיב ב"הכול בסדר" כשזה לא נכון, או לבטא את הרגשות בצורה עקיפה ברשתות החברתיות. בלבול בין רגשות שונים - כעס שמסתיר עצב, חרדה שנראית כעצבנות - יוצר תסכול נוסף. הסביבה מנסה לעזור אך לא מצליחה לפענח, והם מרגישים בודדים בתוך הרגשות שלהם. במקום לנהל שיחה פתוחה עם הורים, חברים או מבוגר אמון, הם נשארים בתוך סבך פנימי שלא מקבל ביטוי ברור ומונע קרבה אמיתית.

| קושי בהתמודדות עם טראומה, אובדן או שינוי

טראומה, פרידת הורים, אובדן קרוב, מעבר בית ספר או דירה, או שינויים משפחתיים משמעותיים מטלטלים את עולמם. ילדים עלולים להיאחז במבוגר, לשוב להרגלים ישנים כמו הרטבת לילה, או להתכנס בעצב מתמשך. בני נוער עשויים להתבודד, להפסיק לדבר על מה שקרה, לפתח התנהגויות סיכון, או לאבד עניין בדברים שאהבו.

חוויות טראומטיות עלולות להישמר בגוף ובנפש כזיכרונות פולשים, סיוטים, חרדה עזה, או תגובות פיזיולוגיות חזקות (דופק מהיר, הזעה, קפיאה) למצבים שמזכירים את האירוע - ולהפריע לתפקוד היומיומי, ללימודים ולקשרים חברתיים אף זמן רב לאחר שהאירוע עבר.

השגרה מתערערת והם מתקשים להבין "למה זה קרה לי". במקום להרגיש ביטחון ויציבות, כל שינוי - גם קטן - הופך למקור לחץ, פחד וכאב, דבר שמשפיע על כל תחומי החיים ומקשה על תחושת שייכות ותקווה.